לא הרבה יודעים, אולם בשנת 2011 התרחשה רעידת אדמה קלה, אשר הורגשה במעט על ידי המחט הסיסמוגרפית של תחום השכרות הרכב. ניתן לומר שהנפגעים העיקריים מן העניין היו בעיקר שוכרי הרכבים בליסינג פרטי דרך מקום עבודתם. מהותו של השינוי היא שווי השימוש ברכב מבחינת המיסים. אם השיטה שהייתה נהוגה בעבר קבעה מס מסוים על פי רמת המחיר של ה
רכב, הרי שכיום, המס הוא נגזרת ישירה על פי ערכו במחיר המחירון. ולא זאת בלבד, אלא שעל כך מוסיפים גם 2.5% משווי השימוש הכללי ברכב.
אז איך זה משפיע על הליסינג המימוני?
לליסינג מימוני ישנם יתרונות על פני הליסינג התפעולי כיום מבחינה כספית, שמתמצים בעיקר בכך שהליסינג המימוני מבטיח שהרכב ישאר בחזקת העובד בכל מצב וגם אם הוא הפסיק לעבוד, ומלבד זאת, למי שהחליט להפסיק במקביל את הפרשת הכספים של הליסינג התפעולי ממשכורתו, ירוויח זאת שוב בחזרה. ישנו יתרון נוסף שמצטרף אליהם, והוא היכולת של העובד לבחור באופן עצמאי את העסקה ואת הרכב.
ה"שיטה הרגילה" מול שיטת הליסינג המימוני
נכון שההוצאות הכרוכות ברכב בין כך או כך הן רבות ויכול להווצר מצב שבו הרכב יעלה בסופה של עסקה בסכום רב יותר מזה שהוא נמכר בחנויות. לכן, בעל עסקת ה
ליסינג מימוני מלכתחילה מחלק רק חלק מסכום הרכב לתשלומים, כשעצם העניין שהוא משלם "טיפין – טיפין" – פעם בחודש, אמור להקל עליו מאוד כלכלית את ההוצאה, מאשר לרכוש רכב חדש במלוא הסכום בבת אחת.
האפשרות להחליף את הרכב
היות ועסקת הליסינג המימוני תקפה רק לתקופת החודשים שבהם השוכר משלם על הרכב, הוא יוכל בתום העסקה להחליט אם לרכוש את הרכב בסכום כסף נוסף, או להחזיר אותו לחברת הליסינג ולחתום על עסקה של רכב חדש אחר.