הרעיון שעומד מאחורי רכישת רכב משומש אינו נובע בהכרח מתוך רצון לתמוך בסביבה ירוקה יותר, אלא יותר ממניעים אישים וממגבלות כספיות. יש מי שלא יחליף לעולם את הדגם הקלאסי של המכונית שהוא אוהב (ויש אפילו מועדוני רכבים כאלו), ויש את כל השאר, שזקוקים לרכב ולא יכולים להרשות לעצמם קניית רכב חדש. מתוך הרצון לחסוך, רבים מן הקונים עושים "קיצור דרך" ואינם מקפידים על בדיקה שהיא מקיפה לרכב, משום שזו עולה בממוצע 500 שקלים נוספים לכל רכב שנבדק. נכון שישנו חוק מיוחד בעניין מכר רכבים מיד שניה, אולם לא כולם קוראים בתורתו.
יד שניה מרופא, ואולי שלישית או רביעית?
חשוב לבדוק את עניין הבעלות על הרכב. רכבים שהיו פעם מהשכרה ועוד לא עברו לבעלים פרטיים יירשמו הבעלים בשם חברת ההשכרה עצמה, בעוד רכבים שהיו ברשות חברת הליסינג – בעל חברת הליסינג עצמו רשום ברשיון הרכב כבעליו. אם אתם רוכשים רכב מאדם שמציג את עצמו כאדם פרטי, אין להתבייש – החוק מאפשר עיון במסמכים כולם: רישיון הרכב – ווידוא כי שם הבעלים ברישיון תואם לזה שבתעודת הזהות שלו.
"חקוק על שמי..."
אחת מנורות האזהרה שמהבהבות חזק, הן במקרים שבהם מוכר הרכב טוען שהוא מוכר את זה בשם "הילד שלי שנמצא בחו"ל", או "דודה שלי שהיא חולה". רק בעל הרכב יכול למכור אותו אלא אם מדובר בגורם מתווך כמו סוחר או חברת ליסינג שחוכרת אותו. כך או כך, הרכב אמור לעבור על שם הסוחר, אולם ה"יד" שנוספה כתוצאה מהתיווך תימחק עם מכירתו של הרכב. ניתן לחפש את מספר הטלפון של האדם באינטרנט ולזהות בכמה רכבים סחר בעבר.
שיעבוד רכב – נהוג להמתין כשזה מהשכרה או מליסינג
רכב שהיה בן בעליה של חברת השכרה או ליסינג, יכול להיות משועבד ברוב המקרים, מסיבות שונות. אם רוכשים את הרכב מיד פרטית, רצוי לוודא שהרכב לא משועבד או מעוקל – בבדיקת אינטרנט ברשם המשכונות או במשרד הרישוי, שכן אז לא ניתן לעשות באופן חוקי העברת בעלות ולא תועבר עד להשלמת החוב.