אלו שרוכשים רכב יד שניה הם מלכתחילה לא בעלי ממון מספק לרכישת רכב חדש. אחד השיקולים ברכישת רכב באופן כללי הוא גם ההוצאות העתידיות הצפויות לנהג ממילא על המכונית, וכאלו יש בהמוניהן גם לבעלי רכב חדש. כשמוסיפים לכך את גורם חוסר הידיעה – מה באמת היסטורית התאונות או הטיפולים של הרכב – במיוחד אם עבר גלגולים רבים אצל נהגים שונים (מהשכרה או לא) או אם אין את ספר הטיפולים של הרכב, הרי שנוצר כאן מצב של כאוס, שאיש שיווק מצוין יכול למכור רכבים לקונים ולמעשה לספק להם נתונים לא נכונים.
החוק למכירת רכבים משומשים
כדי לעשות סדר באנדרלמוסיה ולהשיג מעט יותר שליטה על העניין, נוצר חוק בשנת 2008 כשבסעיף 4 מעוגן בחוק הגילוי הנאות שהמוכר חייב לפעול בתום לב לקראת כריתת חוזה מכר. המוכר חייב ליידע את הקונה בדבר ליקויים מהותיים ברכב – במנוע, בגיר, בשלדה, אם הרכב עשה תיקוני פחחות וצבע וכן הלאה.
העיסוק במכירת רכבים
חרף מעשי קונדס רבים וחוסר תום לב במכירת רכבים, החוק החדש מטיל על כל העוסק במכירת רכבים שאינם שייכים לו או לקרובי משפחתו מדרגה ראשונה להזדהות כסוחר ברכב. מי שעובר על סעיף זה בחוק צפוי לקנס גבוה. החוק מוסיף עוד שהחל משנת 2010, מכוני רישוי ידווחו למשרד התחבורה על כל רכב שעובר דרכם, ויפרטו את הקילומטראז' שעשה. כך ניתן לבדוק אמיתות של נתוני רכב גם דרך האינטרנט על פי הטסט האחרון.
לא להסתמך רק על החוק
בכל מקרה, על מנת שלא להקלע לעסקה לא רצויה, רצוי שלא להסתמך על החוק ולדאוג שהכול רשום בזכרון דברים, עוד לפני שהרכב נלקח לבדיקה. בכל מקרה, באם יתגלו בבדיקה ליקויים רציניים אשר לא דווחו בזכרון הדברים, העסקה תהיה בטלה, והמוכר ישא בעלותה.